פסק-דין בתיק תא"מ 503-08-11

1.         בפני תביעה כספית המורכבת מ-3 רכיבים שונים כדלקמן:

(א)        יתרת חוב שכר דירה עד פינוי המושכר, חנות, בסך של 16,500 ש"ח, משוערך (להלן: "דמי השכירות");

            (ב)        פיצוי על נזקים למושכר לאחר פינוי בסך של 15,000 ש"ח, בצירוף מע"מ;

            (ג)         פיצוי על עגמת נפש בסך של 15,000 ש"ח.

הרקע לתביעה הוא שבין התובע לנתבעת מס' 1 נכרת בשנת 2005 חוזה שכירות להשכרת מבנה מסחרי בקומת קרקע ברחוב שלמה המלך 2 באר-שבע, לצורך ניהול עסק, בית קפה.

בתום תקופת השכירות הראשונה, הושכר הנכס לבעל של הנתבעת מס' 1, הוא הנתבע מס' 2, ביום 6.11.08.

2.         על רקע טענות התובע נגד הנתבעים, תוך תקופת השכירות על חוב דמי שכירות, הגיש התובע נגד הנתבעים תביעה לתשלום החוב ופינוי (ת.א. 3366/09) (להלן: "התביעה הראשונה"). באותו תיק נכללה התביעה לתשלום דמי השכירות נשוא תיק זה כהפרה צפויה, לאור חוב דמי השכירות שמועדם עבר. בשלב מוקדם של ניהול התביעה הראשונה, על פי החלטת הרשם, כב' הרשם כפכפי, הופקדו דמי השכירות בת.א. 3366/09 ביום 9.6.09.

            בפתח הדיון טען בא כוח הנתבעים, כי ביהמ"ש מנוע מלדון בתביעה זו מחמת שהתובע לא קיבל אישור לפיצול סעדים בתביעה הראשונה ומחמת "עניין אחר תלוי ועומד" Lis alibi pendens.

לגבי דמי השכירות השיב בא כוח התובע, כי מוסכם עליו שהסכום יגבה באחת משתי התביעות.

לגבי הנזקים נטען, כי העילה קמה רק לאחר פינוי המושכר, בתום תקופת השכירות החוזית, ולכן התובע לא נדרש להחלטה בדבר פיצוי סעדים.

3.         לגבי התביעה לדמי השכירות - המועד לגבייתם היה במועד הגשת התביעה, כי החוב החל ביום 11.8.09, לאחר הגשת התביעה הראשונה. טרם ניתן פסק דין בתביעה הראשונה.

            לגבי הנזקים - התובע הגיש תביעה לגבי הליקויים הבאים: פגיעה במעקה הגג; הותרת שאריות קונסטרוקציה וצינורות אוורור מחוברים לגג הבטון; פירוק האסלה והניאגרה בשירותים; פירוק שביל מרוצף הצמוד למבנה; ניסור תריס והרכבת דלת כפולה באמצע.

            הנתבעים לא חלקו שפירקו קונסטרוקציה שהייתה על הגג, אך לטענתם זה נעשה לבקשת התובע, והם חלקו על הנזק. לגבי האסלה והניאגרה, נטען  שהם אלה שהתקינו אותם ועל פי חוזה השכירות היה על הנתבע מס' 2 להשיב את המושכר לקדמותו. נטען שערב השכירות לא היו במושכר אסלה וניאגרה. הם חלקו על פירוק השביל וטענו שבעת ההשכרה הוא כבר לא היה קיים.

            לגבי התריס - נטען שההתקנה הייתה בהסכמת התובע והפירוק היה על פי הקבוע בחוזה של החזרת המצב לקדמותו. טענה אחרונה זו לא ברורה לי, שכן המומחה מצא את מצב התריס כמחולק ( תמונות התובע).

4.         לגבי הליקויים הגיש התובע חוות דעת של מומחה שהעיד על מצב שנמצא בשטח לאחר עזיבת השוכר ולטענתו, היה עמו התובע שצילם את מה שהמומחה הפנה את תשומת לבו לצלם. המומחה לא היה יכול להעיד על מצב קודם, הגם שהעיד שהוא מכיר את המבנה עוד לפני החתימה על חוזה השכירות בשנת 2005. המומחה גם לא היה יכול להסביר שני צילומים, שבאחד יש תריס שלם ובשני תריס המחולק לתריס ודלת.

            גם התובע העיד על אותם ליקויים, אולם הוא לא הניח תשתית ראייתית הסותרת את הטענה של הנתבעים של: "השבת המצב לקדמותו", שכן הוא לא העיד עדים וגם לא שוכרים קודמים, למצב שבו הנכס הושכר לנתבעת מס' 1 בשנת 2005.

            מעבר לנדרש, התביעה לא ברורה, שכן אם הנתבעת מס' 1 עשתה שינויים ללא אישור בתקופת החוזה הראשונה, לא ברור מדוע התובע  המשיך להשכיר את המושכר לבעלה, הנתבע מס' 2. לנוכח זאת, לא די בהצבעה על הליקוי בדיעבד כדי לבסס את התביעה.

5.         באשר לקונסטרוקציה שפורקה -

            על עצם קיומה, הוגש לתובע דו"ח ע"י העירייה ביום 25.10.07 ( תע"צ של העירייה).